יום ראשון, 19 באפריל 2015

ההצגה לא על הלחם לבדו - מרגשת עד דמעות

הפוסט פורסם לראשונה בתפוז ב-31/03/2015.
הוזמנתי לבקר במרכז נא לגעת ביפו על מנת לחוות את המקום ובפוסט זה אספר לכם על ההצגה "לא על הלחם לבדו" שמבוססת על אנסמבל שחקנים המורכב מאחד עשר שחקנים חרשים-עיוורים. זוהי הפקת התאטרון השניה של האנסמבל ועליה קיימו חזרות במשך שנתיים.
המרכז הוא במה לתרבות ואמנות יוצרת שבאה לקדם דיאלוג שוויוני בין השונים במטרה להוביל לשינוי חברתי. המרכז פועל בכל ימות השנה ומעביר ערכים של פתיחות, סובלנות וקבלת השונה ומאפשר לקהל הרחב חוויה ייחודית. במרכז תמצאו  תיאטרון, מסעדה ובית קפה המופעלים על ידי בעלי מוגבלויות - חירשים ועיוורים ובעלי תסמונת 'אשר' הסובלים מלקויות שמיעה וראייה גם יחד.

המרכז משמש כמודל בכל הנוגע לשילוב והכלת בעלי מוגבלויות בחברה ועד כה ביקרו בו למעלה מ-700,000 מבקרים מרחבי העולם ומישראל מאז פתיחתו בסוף שנת 2007. בשנים האחרונות יצאו חברי התיאטרון למספר הופעות בלונדון, ניו יורק, סיאול ועוד וקצרו שבחים רבים.
מבחינתי משמעות שם ההצגה היא כי לא ניתן לחיות על הלחם לבדו, אנחנו צריכים הרבה יותר מאשר תזונה כדי להתקיים, אנחנו צריכים חלומות, קבלה וסביבה אוהבת.
רוב השחקנים סובלים מ"תסמונת אשר" שמשמעותה לקות שמיעה או חירשות ראשונית, שמתפתחת למחלת העיניים ‘רטיניטיס פיגמנטוזה’, המחלה מתפתחת בגיל ההתבגרות או מאוחר יותר, ומביאה לקשיי ראייה חריפים עד לעיוורון.



צילום: מרכז נא לגעת
ההצגה עוסקת בעולמם הפנימי של אנשים שלרוב עולמם זה הוא כל העולם עבורם כי הם חיים בחושך ובדממה. ההצגה מתחילה במעמד כל השחקנים מאחורי מסך בו ניתן לראות את השחקנים לשים בצק ולוקח כמה רגעים טובים להבין שהם באמת לשים בצק ולא מציגים הכנת לחמים ולחמניות. בעזרת הצגת סצינות מחיי היומיום הם מספרים לנו על החלומות שלהם, משאלות ליבם ועל הזיכרונות שיש להם מימים בהם עוד ראו. הרצון במגע עם אנשים כי הם כבר לא יכולים לראות או לשמוע את סביבתם ומבחינתם לחיצת יד היא הדרך שלהם להכיר את האנשים הסובבים אותם.

מתחילת ההצגה ישבתי עם עיניים מזוגגות וצפיתי בהם משחקים, מדברים בקול או בעזרת מתורגמנים ומנסים להעביר לנו את המתרחש בעולמם בעזרת סיטואציות שונות מהחיים. באחד מחלקי ההצגה הם מספרים על חבר שכבר לא איתם וזה השלב שכבר זלגו לי דמעות.
במהלך ההצגה מריחים את אפיית הלחם ומבינים כי הבצק שאיתו התחילה ההצגה נאפה ברגעים אלו. בסיום ההצגה תוזמנו לפגוש את השחקנים ואת מאפיהם.
שתיי מסקנות מרכזיות יש לי מההצגה, חייבים ללכת ולראות אותה כדי להבין משהו מעולמם הפנימי של השונים מאיתנו ובשום פנים ואופן לא להגיע רעבים, ריח הלחמים ישגע אתכם devil
במהלך חול המועד פסח יחגוג פסטיבל תיאטרונטו 25 שנים להיווסדו ואת פתיחתו הוחלט לקיים השנה לראשונה בתיאטרון "נא לגעת" ביפו. במסגרת הפסטיבל יוצגו הצגות יחיד מקומיות וכמו כן הצגות יחיד מאוסטרליה, אירלנד, רומניה, אנגליה ופולין. גולת הכותרת של האירוע היא הצגת היחיד של בת שבע רבנסרי, שחקנית חירשת-עיוורת מאנסמבל השחקנים של מרכז "נא לגעת" בהצגה "תגידי תפוז".

למחירים, זמני הצגות ועוד מידע היכנסו לאתר מרכז נא לגעת.

על מסעדת ה-"Black Out" במרכז תוכלו לקרוא כאן.
אודליה

זו דעתי האישית, אתם יכולים להסכים ויכולים גם לא
מוזמנים לתת בלייק לדף שלי בפייס ולהישאר מעודכנים 

אין תגובות:

פרסום תגובה